קלמן ליבסקינד עצובי. לא רק עצובי, הוא גם כעוס. למה הוא כעוס? כי אנשים אמרו ברדיו דברים לא יפים על אנשי ימין, מתנחלים, דתיים ושילוב שלהם אחרי שדובוני אכפת לי הציתו בית על יושביו ושרפו למוות פעוט פלסטיני (בערך שנה אחרי שחדי קרן הטילו פתיל בוער בגרונו של נער פלסטיני ממזרח ירושלים). וקלמן ליבסקינד כעוס ועצוב ורוקע ברגליים וטורק את הדלת ולא 'כפת לו בכלל, כי זה לא יפה שככה אמרו עלינו. אם הם רוצים עימות, הוא נוהם, נתעמת! האגרופים נקמצים, הסיסמה הקלוגהפטית מהדהדת, "גמרנו לשתוק". לא מתנצל, לא שותק, לא ולא ולא! לעולם לא עוד רצח רבין. זאת אומרת, התחושה המביכה הזו ללכת ברחוב אחרי רצח רבין. כי, אתם יודעים, נו.
בדרך כלל טקסט נלעג כזה, מלא פירכות וחסר קוהרנטיות, אינו ראוי למבט שני, אלא שנראה שליבסקינד קלע כאן לאיזה הלך רוח, מפני שהטקסט הזה משותף הלוך ושוב ברשתות. ראוי, אם כן, להשיבו לגודלו הטבעי, העלוב והמסית.
פתח דבר
הטקסט מתחיל בחזרה על הטענה שטען בשעתו נפתלי בנט – שהשמאל לא למד דבר מרצח רבין. הטענה הזו פנטסטית, לאור הנסיבות, ובהינתן שילדים פלסטינים מתלקחים פה בקצב של אחד לשנה, וכנסיות ומסגדים בקצב גבוה אף יותר, ושסביב נשיא המדינה מתגברים אבטחה, צריך לסבול מעוורון קשה כדי לטעון שהשמאל, דווקא, לא למד דבר מרצח רבין. בשעתו, בנט טען זאת אחרי שבתגובה לסרטון של הבית היהודי, שבו בין היתר הוקעו להט"בים כלא מוסריים ונשלחו לטיפול, כמה פעילים להט"בים הגיעו לכנס מפלגתו בחיפה ו – אני יודע, זה מזעזע – הקימו מהומה. לומר על אנשים שהם פוגעים ביכולת הלחימה של צה"ל זה סבבה ולא הסתה בכלל, להכניס לכנסת את מארגן מצעד הבהמות, האיש והבנזין בצלאל סמוטריץ' זה פנאן, לצעוק כנגד זה? הסתה שמוכיחה שלא למדתם כלום מרצח רבין.
ליבסקינד מחזיר אותנו לאותה טענה עלובה:
20 שנה עברו מאז שזה הצליח להם בפעם הקודמת. הימין כולו הפך אז ברגע אחד לאשם ברצח רבין, ואם לא ברצח אז בהסתה, ואם לא בהסתה אז בעצימת עיניים. אחרי עשור ומשהו, שבו הלך ההלם הראשוני והתפוגג, הם מנסים לתדלק אותו שוב.
רגע. מה, בעצם, הדבר הנורא שקרה לציבור הדתי לאומני אחרי רצח רבין? הימין ניצח בבחירות, זה אני זוכר. היה איזה ניסיון התנקשות עלוב ביוסי שריד, של אחד אוהד ברט מבני עקיבא שאח"כ היה מועמד לכנסת מטעם המפז"ל, גם את זה אני זוכר. כל מיני מחבלים כמו נתן נתנזון קיבלו כל מיני ג'ובים. אני לא מצליח להיזכר מה הייתה הטרגדיה הנוראית, שליבסקינד ובנט כל כך מפחדים לחזור אליה.
אה, כן, אני נזכר. הייתה תחושה עמוקה, בקרב לא מעט חובשי כיפה, של בושה – שמקרבם (שוב) יצא הרוצח, שרבנים הובילו טקסי פולסא דנורא, שציירו את ראש ממשלת ישראל במדי אס אס, שכך נראים גידוליהם. הם אולצו לחשבון נפש. הם לא יהיו מוכנים לכך שוב. הרב אהרון ליכטנשטיין אמר אז דברי אומץ גדולים, תוכחה מהדהדת:
המשנה בכתובות אומרת שסוקלים נערה מאורסה (שזינתה) על פתח בית אביה משום זיקתה להוריה: "ראו גידולים שגידלתם". עתה נשמעים בקרבנו קולות, "מה זה 'גידלתם', אנחנו גידלנו? חס וחלילה! איזה עשב שוטה, פרח בר, אחד שגדל שם בשולי הערוגה, מהמנודים והמוחרמים: אנחנו גידלנו?!" אבל, רבותי, לא ייתכן שמי שמוכן לקחת קרדיט כשהשמש זורחת, יתנער פתאום כשמתחיל לרדת גשם. אם לפני עשרה ימים היינו מנפנפים בגאווה בצעיר – "ראו גידולים שגידלנו" – עלינו לדעת גם היום לומר "ראו גידולים שגידלנו".
זאת כדאי לזכור – כשליבסקינד אומר שהפעם הם לא יתנו למה שקרה אחרי רצח רבין לקרות שוב, הוא בסה"כ אומר שהוא וחבריו איבדו את הבושה.
נמשיך. ליבסקינד טוען שהשמאל עוסק כעת בהסתה. זו טענה ישנה, שהייתה יכולה להיות חזקה בהרבה אם ניתן היה להצביע בכנות על מקרים שבהם ההסתה של השמאל מביאה לאלימות, אבל ניחא. מה למשל, נופל תחת ההגדרה של "משדר הסתה פרוע"?
האות ניתן ב׳׳אולפן שישי" בערוץ 2, כשדני קושמרו הוביל משדר הסתה פרוע נגד הימין והמתנחלים. למי לדעתך הצביע אותו רוצח, שאל את עמית סגל.
וואו. לא. אימרו שאין זה כך! דני קושמרו שאל את עמית סגל מה לדעתו הוא השיוך הפוליטי של רוצחי הפעוט הפלסטיני? מה, זה כאילו הוא פרסם תמונות של בנט וסגל במדי אס אס ממש! הסתה פרועה! או, נניח, מענה להיתממות של כמעט כל אנשי הימין, שבמקום לקחת אחריות ולהסתכל למציאות בעיניים, מגלגלים עיניים ומדברים על "לא משלנו" ו"עשב שוטה". ליבסקינד וסגל סבורים שהרוצח לא הצביע לאף אחד. הוא סתם מתקיים לו בוואקום פוליטי, ומדי פעם מצית איזה תינוק שלא יהיה קר.
מה שחשוב זה שאת השאלה הזאת קושמרו יפנה לעולם רק לצד אחד של המפה. הוא לא ישאל אף פעם למי הצביעו 11 המרצים מהאוניברסיטה העברית שהטרידו מינית ותקפו סטודנטיות. הוא לא ישאל אף פעם למי הצביע חנן גולדבלט. למה? כי יש להניח שהפתק הזה יהיה דומה מאוד לפתק ששלשלו רוב מי שמשמשים סביבת העבודה שלו. ובעיקר, כי עכשיו זה זמן הסתה.
אני רוצה להציע לליבסקינד הסבר אלטרנטיבי מדוע לא שואלים לשיוכו הפוליטי של מרצה שמטריד מינית, חוץ מזה שיש סיכוי שהמרצה הזה מצביע מרץ או משהו מחריד כזה. תקשיב טוב, קלמן, כי זה קונספט נורא מסובך. שומע? חנן גולדבלט או המרצים האלה לא תקפו מינית על רקע פוליטי. אם, נניח, היה מרצה שכדרך קבע מטריד מינית רק נשים דתיות, היה מקום לשאול את השאלה. ליבסקינד מבין שהוא משווה כאן תפוחים ותפוזים, כמובן. הוא בונה על זה שאתם לא תבינו.
אתמול בבוקר הלך גם רזי ברקאי על הכיוון הזה ותקף בלי ברקסים את השר נפתלי בנט: "היסטורית זה יוצא מהמחנה שלכם. עמי פופר ויונה אברושמי ויגאל עמיר. מה לעשות שהמחנה שלך מייצר את האנשים האלה. כל האנשים שהזכרתי הם עם כיפה על הראש".
רזי ברקאי הזה איבד את כל המעצורים! הוא הזכיר את עמי פופר, יונה אברושמי ויגאל עמיר (הוא דילג על עדן נתן זאדה, אשר ויזגן, ג'ק טייטל ועוד כמה) ! לשר בנט! חצוף! כולם יודעים שלא אומרים לבנט "עמי פופר" לפני ארוחת צהריים לפחות!
מה התשובה של ליבסקינד לטענה, לפיה לרוצחים אידאולוגיים נוטים לחבוש כיפה? אותה תשובת tu quoque: יש גם עבריינים חילונים.
אני בז לחישובים מהסוג הזה, רזי, אבל מכיוון שאתה התחלת, בוא נזרום עם זה. רוצה לעשות טבלה השוואתית של עבריינים עם ובלי כיפה? קדימה. בוא נספור את האנסים, בוא נספור את הרוצחים, בוא נספור את שודדי הקשישים, בוא נספור את הדוקרים במועדונים. שאל את כתב הפלילים שלך כמה אחוז מהם עם כיפה וכמה בלי.
זה חמוד, קלמן, אבל אנחנו לא עוסקים בספירת ראשים (ואני באופן אישי חושב שליבסקינד יופתע כמה מעט מנדטים מרץ מקבלת בבתי הכלא) כללית כזו, אלא בשאלה של עבריינות אידאולוגית. שודדי קשישים לא עושים זאת מתוך תחושה שהאל שלח אותם. דוקרי הומואים כן. ואגב, אם אתה רוצה לעשות את ההשוואה שאתה עושה, תהיה ישר עם עצמך, ותתקנן לפי אחוז באוכלוסיה. אני חושב שתופתע.
לא עשינו זאת
עכשיו אנחנו מגיעים ללב ליבו של הטיעון. "לא עשינו זאת, ובכל מקרה מגיע להם", כמאמרו של אחד מרוצחי מאי-לאי.
לא עשינו זאת, אומר ליבסקינד:
גם את הנתון, שלפיו הרוצחים על רקע לאומני באים כולם מאותו מחנה, כדאי לפוצץ פעם אחת ולתמיד. אני לא חש חיבור וקשר ואחריות ואחדות מחנה עם אנשים ששורפים תינוקות
תזכרו את הטענה הזו. היא שקר גס, כפי שיתברר בהמשך. בינתיים, נצביע על זה שזה כשל לוגי מסוג "אף סקוטי אמיתי". ליבסקינד מגדיר את המחנה "שלו" ככזה ששורפי תינוקות לא יכולים להימנות עליו, ולכן אם אדם שרף תינוק, אפילו היה עד לפני רגע חברו לספסל בית הכנסת, הוא לא חלק מהמחנה. זה כמובן מונע כל דיון מהותי בשאלה האם יש משהו במחנה הזה שמשחרר מדי פעם אנשים שלוקחים חייהם של אנשים אחרים, על רקע אידאולוגי, ומשאיר אותנו רק עם התהייה לאיזה מחנה משתייכים אלה שפעם בשנה שורפים פה פלסטיני.
אבל אם יש בשמאל מי שמנסה להדביק לי את האחריות עליהם, הגיע הזמן לבדוק מה האחריות של השמאל, לפי אותו היגיון, לרצח של מתנחלים. כמה תרמו ההתקפות הברוטליות של התקשורת, של פוליטיקאי השמאל ושל ארץ נהדרת, כמה תרמה הדמוניזציה להתרת דמם של בני משפחת פוגל, לדוגמה. כמה תרמה הטענה שצריך לפנות את גוש קטיף משום שיש שם הרבה פיגועי טרור לתדלוק של אותם פיגועי טרור.
הפסקה הזו מדהימה. בזמן שהוא בוכה על איך מאשימים את המחנה שלו בהסתה וזה פויה, הוא משחיל קצת הסתה. משפחת פוגל – טרגדיה מחרידה שהפכה לדיסקוטק על הדם של אנשי ימין מקצועיים – מתה בגלל ארץ נהדרת. קיציס! אתה תשלם על זה!
רק כמה הערות בהקשר הזה, למקרה שליבסקינד ירגש צורך להתחבר למציאות בשביל קצת חמצן – נראה שדליל שם, איפה שהוא נמצא:
1. מחבלים פלסטינים ושמאלנים אינם אפילו מאותו לאום, בוודאי שהם אינם מאותו מחנה.
2. המטרות של מחבלים פלסטינים דומות משמעותית יותר למטרות של האחים היהודים מאשר לאלה של מרץ.
3. מחבלים פלסטינים לא צריכים שברלד יניע אותם למעשה.
4. לא, גם לא אורנה בנאי.
5. פינוי גוש קטיף לא בוצע על ידי השמאל. הוא בוצע על ידי ראש ממשלת הליכוד אריאל שרון, בתמיכת ראש הממשלה הנוכחי. חזרה על שקר לא הופכת אותו לאמת.
6. קרא נא את מוטי פוגל, שעל דמם של אחיו, גיסתו ואחייניו אתה מרקד.
7. שווה לשים לב שלומר שרוצחים אידאולוגים נוטים לא להיות גלויי ראש, היסטורית, זו הסתה חריפה, אבל לומר במפורש שהשמאל התיר דמם של בני משפחת פוגל זה דבר שאדם אומר כמשיח לפי תומו.
בשתי הפסקאות הבאות ליבסקינד טוען שפרשנים משקרים ומסלפים את מספרי נוער הגבעות. לא יכול אדם שלא לתהות, כיצד ליבסקינד יודע? הרי הם לא שייכים למחנהו, הם דבר אחר לגמרי. ליבסקינד מסביר:
נכון, יש נוער שוליים בהתנחלויות. יש נוער שוליים בירושלים, יש נוער שוליים בבת ים, וכן, יש גם בשומרון. בשנים האחרונות נעשית עבודה קשה סביב אותם צעירי שוליים קיצוניים, שלא שומעים לרבנים ולא שומעים לאבא ואמא שלהם. בעבודה מול הנוער הזה עסוקים מועצות אזוריות ועובדות סוציאליות ועמותות ורבנים וגם חלק מחברי הכנסת המושמצים של הבית היהודי, שיושבים בערב ומשוחחים איתם לתוך הלילה.
רגע. לפני שתי יללות טענת, קלמן, ש"אני לא חש חיבור וקשר ואחריות ואחדות מחנה עם אנשים ששורפים תינוקות". עכשיו פתאום הנוער שמקרבו מגיעים מציתי כנסיות ומסגדים, נערים וילדים (ותומכיהם ואלה המסרבים להסגיר אותם ואלה שמתלבטים כמה זה סבבה) הוא נוער שעובדים איתו רבנים ועובדות סוציאליות וחברי כנסת של הבית היהודי. היות שלפני רגע עשית גזירה שווה, יהיה נחמד לשמוע כמה בני נוער מתנועת הנוער של חמאס מנהלים שיחות נפש אל תוך הלילה עם סתיו שפיר. אני מנחש שליבסקינד,אה, סליחה, אפס. בכל מקרה, זה נשמע כמו וואחד חיבור וקשר ואחריות ואחדות מחנה. במו ידיו, ליבסקינד ממוטט את ההיתממות של אנשי ימין המתנערים מגידוליהם.
אני מקשיב כבר ארבעה ימים לקשקשת סביב האמירה של ח"כ מוטי יוגב על הדי־9 בבית המשפט העליון – ומתפוצץ. איפה הייתם כשאחמד טיבי נאם את נאום ה׳׳ברכות לשאהידים"? כמה הצקתם לו כשהוא אמר ש"אין דבר יותר נעלה מהשאהיד"? לא שכחתם מה עושים שאהידים בשעות הפנאי, נכון? כמה שעות הקדישו בגלי צה"ל לקריאות של חברת כנסת, המקבלת שכר מכולנו, לחרם על מדינת ישראל? כמה תוכניות מילאו שם, במלל חרוש קמטים של דאגה לדמוקרטיה ולחיי אדם, כשג'מאל זחאלקה איים ש"יישפך דם" אם יהודים יתפללו על הר הבית? איך כל זה לא קיבל פרומיל של התייחסות מול האמירה של יוגב?
ליבסקינד, לא בפעם הראשונה, מנסה להנציח שקר. הוא מוזמן לשמוע את התנצלותו של בן דרור ימיני בפני טיבי על הנצחת השקר של נאום השאהידים. ג'מאל זחאלקה הוא שמאל בערך כמו ליבסקינד, אגב, ואמירתו – שמוסלמים לא יסכימו לתפילת יהודים בהר הבית – דווקא זכתה לגינוי מהדהד ואף הביאה להפסקת הישיבה בכנסת. ולגבי חנין זועבי, אם ליבסקינד מציע שיש איזשהו חבר כנסת מהימין שמקבל יותר אש מזועבי, הוא צריך לצאת יותר מהבית.
אבל כמובן שההקבלה עצמה היא שקרית, שהרי חראם-א-שריף אינו מוסד שלטוני ישראלי, ובית המשפט העליון כן, ואמירה של ח"כ בכיר ממפלגתה של שרת המשפטים, לפיה יש לפרק בכוח את הרשות השופטת, טבעי שתעורר רעש. אפילו רעש של ארבעה ימים שלמים. ובכלל, מה הבעיה עם רעש כזה, ולמה ביקורת נגד אמירה כזו היא הסתה? ככה. כי יש מי שהתרגלו שאסור לבקר אותם.
חברי מרצ עלו אתמול לרגל אל אבו מאזן, משיח השלום של השמאל הישראלי, האיש שמשלם מדי חודש בחודשו שכר לרוצחי ילדים יהודים, אך ורק משום שהם רצחו ילדים יהודים. עם יד על הלב, זה לא שווה דיון נוקב יותר מעוד דיון מפולפל בשאלה למה התכוון ח"כ סמוטריץ' בציוץ האחרון שלו בטוויטר?
חברי מרצ הגיעו למנהיג העם הפלסטיני על מנת להביע זעזוע מהרצח. היה מצופה מנתניהו לעשות זאת – כפי שעשה בשעתו המלך חוסיין, למשל. לא בדיוק "עליה לרגל". וסמוטריץ' לא זקוק לפרשנות מפולפלת, הוא נוטה להיות נורא ברור בציוצים שלו, כשהוא בוחר להמשיך ולקרוא לתהלוכה שבה נרצחה נערה בת 16 "מצעד התועבה".
אבל הכי חשוב – אין כאן דיכוטומיה. אפשר לדון בשני הדברים. ליבסקינד דורש במפגיע שלא נדון בסמוטריץ', כי זו הסתה, ובאותה נשימה קושר את מרץ לרוצחי יהודים, וזה סבבה.
תקשיב, קלמן, להעביר ביקורת על תשפוכת של חברי כנסת, מימין או משמאל, זו לא הסתה. זו ביקורת. היא מותרת. איש לא קרא לאלימות נגד סמוטריץ'. איש לא כינה אותו בשמות גנאי שמציעים שאולי עדיף לעולם בלעדיו. איש לא עשה לו את מה שהוא עשה לאחרים.
ובכל מקרה הגיע להם
אני קורא כמה מעמיתי, שמסבירים שעכשיו התברר סופית. שאין הבדל בינינו לבנין [sic] הפלסטינים, ואני לא יודע איפה הם חיים ומה שיבש את דעתם. אצלנו משלמים מדי חודש משכורות לרוצחים? אצלנו קוראים כיכרות על שם שאהידים? תראו איזה צונאמי של גינויים יש אצלנו לרצח, מקצה לקצה. גם אצל שכנינו הפלסטינים זה קורה? השתגעתם לגמרי? חברה לא נבחנת בשוליים הקיצוניים והאלימים שלה. חברה נמדדת בתגובה של הרוב לפעולות של השוליים האלה. האם אינכם רואים את ההבדל בינינו לבין העם צמא הדם שלצדנו, ביחסו לרצח ולדם?
קודם כל, אצלנו דווקא יש לכל מיני מפלגות נטייה להעסיק טרוריסטים לשעבר. אבל אפילו אם נתעלם מנתן נתנזון, ומ"ברוך הגבר", ומתופעות כמו אלירז פיין וכו', ואפילו אם נתעלם מהעובדה שמרבית מעשי הטרור מגונים על ידי ההנהגה הפלסטינית באותו האופן בדיוק – זה משפט של אלה שרוצחים בנקיון כפיהם. אותם שמאלנים ארורים שעוסקים בהסתה נגד הימין הם אלה שהוא מתחבא מאחוריהם כשהוא מדבר על צונאמי של גינויים. יושרה? לא היום, היום נגמר. כמובן, קלמן לא יכול בלי איזו קטנה לערבים האלה, חיות צמאות דם – גם בזמן שהוא מלין נגד הסתה, ליבסקינד לא מפסיק להסית.
אחרי שהכין את הקרקע, עובר ליבסקינד למנה העיקרית – הסתה מלאה, רווית שנאה, המחזקת את אגדת הסכין בגב ומכוונת כלפיי וכלפי שכמותי, המשך ישיר לסרטון של ועד מתיישבי שומרון שמציג שמאלנים כקרקיטורה אנטישמית.
רבים מאלה שצועקים עכשיו נגד הטרור לא נוהגים להשמיע ציוץ כשהדם שנשפך הוא דם יהודי. לבם גס באחיהם. דם מתנחלים לא מעניין אותם. רוצים לטעון שזה חמור יותר כשהרוצח בא מתוכנו? יאללה. השתכנעתי. ועדיין, כמה פעמים הצטרף שמעון פרס לעצרות נגד הטרור הערבי? כמה פעמים הוא ביקר אצל משפחות שכולות בשומרון?
אחרית דבר
אני מדלג כדי להיות מנומס לקוראיי, על ההשתלחות ביובל דיסקין שאמר שרבנים מעודדים פעולות תג מחיר, או את הפנטזיה שלו על עיתונות שהייתה "שוחטת את מי ששרקו בוז לשר יובל שטייניץ" (שוחטת, הוא באמת בחר במילה שוחטת). אני מדלג על הטענה שינון מגל ודב חנין ראויים לאותו יחס מהקהילה הלהט"בית כי שניהם באים ממפלגות הומופוביות (זה לא נכון, כי חד"ש איננה מפלגה הומופובית, וזה גם לא רלוונטי, כי לינון מגל אין את הרקורד של דב חנין בעשיה למען הקהילה), על הטענה שהביקורת על הבית היהודי סביב נושא נישואי להט"בים הייתה "הסתה בגרוש" למרות שאיש לא נפגע. כל הקשקשת הזו לא ראויה ליותר מנחרת בוז רמה. והנה הגענו אל הסוף. אל המסקנה האולטימטיבית של ליבסקינד:
כל התקשורת המרכזית בישראל, בהובלה של גלי צה״ל, יצאה בסוף השבוע למסע ציד נגד המחנה הלאומי. לאחר תקופה קשה עמוסת גרבוזים וקוטלרים, השמאל שוב ניעור לחיים. שוב הוא בצד של המאשים ולא של הנאשם. בצד של הקורבן ולא של התוקף. בצד של הטובים ולא של הרעים.
לפני 20 שנה, כשהמחנה הלאומי ספג את ההתקפה המרוכזת הזאת, שתקנו. אחוזי בהלה בחרנו להוריד את הראש, לחכות שהגל העכור יעבור. לא עוד. אנחנו כבר לא שם. היום אנחנו לא מתקפלים, היום אנחנו לא מורידים ראש, היום אנחנו לא נבהלים, היום אנחנו לא לוקחים אחריות על מה שלא עשינו, גם אם אתם לוחצים מאוד.
תתעקשו על עימות? נתעמת. רוצים מאבק? תמצאו אותנו מולכם. הימים של דיון במעמד צד אחד הלכו ולא ישובו. ב־1995, אחרי רצח רבין, כשצעירי המגזר חששו להסתובב בתל אביב עם כיפה לראשם, נשבעתי לעצמי שלי ולילדים שלי זה לא יקרה עוד. זהו. אנחנו לא מפחדים יותר. גמרנו לשתוק.
זה לא מאמר תלונה על הסתה. זו שריקה במשרוקית כלבים. האות ניתן. המלחמה הטובה בפתח. החיילים מוכנים. והמתרצים – הם עושים את מה שהם יודעים לעשות. ולא מתנצלים.
המלחמה הטובה is a post from: בלוגיקה
